קורות חיים

 

שרה רבינוביץ נולדה בקייב ב- 15 בינואר 1918 להוריה אשר ומניה בודנקין.  בשנת 1925, בט"ו בשבט, עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בחיפה.  כשהייתה בת 8 החלה ללמוד נגינה בפסנתר אצל שרה יעקובי במכון למוסיקה, לימים הקונסרבטוריון על שם דוניה ויצמן. שרה למדה במחזור ט"ו בבית הספר הריאלי שהיה "הבית השני שלה".היא מספרת שבכל יום ששי, בעת התכנסות התלמידים לסיום השבוע –  היא היתה מופיעה בנגינה בפני כל בית הספר. בסוף לימודיה בתיכון היתה פעילה ב"גדעונים" ומעבר לכך מצאה גם זמן לסייע לאחרים.

בשנים 1935 – 1938 למדה מוסיקה באקדמיה למוסיקה של וינה אצל פרופסור אמיל פון-זאואר.  שרה הייתה עדה לכניסת הנאצים לוינה, אולם מאחר שהחזיקה בדרכון בריטי – הצליחה להישאר עוד מספר חודשים ולסיים את לימודיה.

עם שובה ארצה התקבלה ללמד במכון למוסיקה והחלה להופיע בקונצרטים. במוצאי יום כיפור 1939 נישאה ללני רבינוביץ, עורך דין צעיר שעלה מדרום אפריקה, בחתונה כפולה עם אחותה נחמה. לני לימים נעשה שופט מחוזי, ויחד בנו את ביתם בחיפה. לזוג נולדו ארבעה ילדים. עם הקמת המשפחה החליטה שרה להעמיד בראש מעייניה את הבית, ואת כישוריה המוסיקליים לפתח בעיקר במסגרת ההוראה ונגינה במסגרות קאמריות. ביתם של שרה ולני היה בית פתוח – מקום מפגש לחברים, לעולים חדשים וכמובן לבני המשפחה הענפה מחו"ל, ( Reunions) שביקרו תכופות בארץ ומיד נהגו לפקוד את הבית בחיפה. ומאידך – הביקורים המשפחתיים בדרום אפריקה South Africa  היו חלק חשוב מחייה. .

בשנת 1948 הוזמנה שרה להופעת אורח עם תזמורת רשות השידור של דרום אפריקה,  ובמשך השנים הופיעה עם תזמורת חיפה ועם תזמורת רשות השידור.  אבל עיקר הופעותיה היו ברסיטלים ובהרכבים של מוסיקה קאמרית עם נגנים מהתזמורת הפילהרמונית הישראלית ומתזמורת חיפה.

את עיקר מרצה וכישרונותיה השקיעה שרה בתלמידיה.  היא ידועה כמורה לפסנתר שהקימה דורות של תלמידים. מעבר להיותה מורה מחוננת שהוציאה מתלמידיה את המיטב – היא הייתה גם דמות מרכזית בחייהם המתבגרים, והייתה מעורבת בחייהם כדמות חינוכית הרבה מעבר למוסיקה ולנגינה. תלמידיה, בני כל הגילים – נשארו קשורים אליה שנים רבות לאחר סיום לימודיהם. לא פעם נערכו בביתה מפגשי בוגרים, מלווים בהתרגשות ושמחה רבה.  בשני אירועים מוסיקאליים גדולים שנחגגו בחייה –  יום הולדתה ה- 80 ויום הולדתה  ה- 90 – מילאו תלמידיה תפקיד מרכזי והערצתם נראתה מכל עבר.

שרה הרבתה לכלול יצירות של מלחינים ישראלים בתוכניותיה והעבירה אהבה זו גם לתלמידיה. היא הייתה קשובה ביותר לעולים חדשים ושיתפה פעולה עם מוסיקאים עולים וכן קלטה תלמידים עולים. היא הייתה חברה בהנהלת הקונסרבטוריון על שם דוניה וייצמן וכיהנה בוועדה הפדגוגית עד מספר שבועות לפני פטירתה והיא בת 95.

מבחינה ציבורית הייתה פעילה בארגון הסירופטימיסטיות שנים רבות, ארגון הנשים הדומה לרוטרי בו היה פעיל בעלה, לו הייתה שותפה ותומכת. חייהם החברתיים היו עשירים ומגוונים במעגלי הכרות רבים. מסיבות ושמחות, טיולים ונסיעות, וכמובן, משחקי הברדיג' שליוו אותה עד סוף ימיה.

המשפחה הייתה הדבר החשוב ביותר בחייה.עם פטירתה מנה השבט שלה כ-30 ילדים, נכדים ונינים ומורשתה של "קשר בין האחים" ו"תהיו תמיד ביחד" מוסיפה להדהד אצל כולנו.