4/4/2014
אמא יקרה,
קשה להאמין שעברה כבר שנה מאז לכתך, כי את אתנו כל הזמן.
אנחנו עומדים כאן סביב קברך וקברו של אבא, המשפחה הקטנה הגדולה שלנו.
הזמן הוא סביב חג הפסח שתמיד אצלנו יהיה קשור בך.
לא עשינו אירוע ציבורי גדול כי אנחנו עוד לא מוכנים לזה. עוד לא התרגלנו. הרגשנו שאי אפשר לשחזר שוב את מה שהיה,כשאת לא אתנו. הייתה לך יום הולדת מדהימה בגיל 80, יום הולדת מדהימה בגיל 90, יום הולדת מקסימה בגיל 95 ובראש שלנו כבר עבר תכנון אירוע ה-100.
אבל את חשבת אחרת ועברת לעולם שכולו טוב בדרכך הצלולה, הברורה, המחליטה. וזה היה לפני שנה. לו רק היית מחזיקה מעמד עוד שנה, הייתה לך כל כך הרבה נחת…. אבל אסור להיות חמדניים, ואנחנו אסירי תודה על הערכים שנשארת לנו גם בלכתך, ותמיד תהיי לנו לדוגמא.
מה שנאמר עליך אז לא יסולא מפז ואי אפשר לשחזר את זה. כי את לא כאן. אבל את חיה אתנו ובליבנו של כולנו יום יום. מגדול ועד קטן. תמיד מזכירים אותך. ואת חסרה מאוד. כי בעצם אנחנו לא יודעים לחיות בלעדיך. פשוט התרגלנו.
את החזקת את המורשת המשפחתית תקופה ארוכה מאוד. ועכשיו תפקידנו להעביר אותה הלאה. וכדי שנזכור וניזכר גם עם חלוף השנים, וכדי שנוכל להעניק לצעירים את מה שאת הענקת לנו – החלטנו להקים לך אתר, נגיש לכולם, שיכיל את הזיכרונות שהשארת אחריך ואת הדברים הנפלאים שאמרו עליך, ובכך יצרו דמות ייחודית ונדירה שנגעה בכל כך הרבה אנשים. האתר הזה לא מושלם. הוא נבנה במו ידינו. והוא אף פעם לא ייגמר. הוא יתפתח כמו החיים עצמם. בשבועות האחרונים אני עובדת עליו כדי שנוכל לפרסם אותו לקראת יום השנה, וכך אני מדברת אתך כל יום, ושומעת את הנגינה שלך וכמובן מתרגשת ומסרבת להאמין שאת כבר לא אתנו.
וכמה מילים לאבא. מהיום האזכרה היא לשניכם, בהפרש של ימים אחדים אחד מהשני. עם הפרוק העצוב של הבית שנעשה בהרבה אהבה, עברנו על כל החומרים שהיו שם, וגילינו את הזיכרונות שקשורים בך. חלק מהם לא הכרנו כי הם היו רק שלך מימי נעוריך. הדור הצעיר לא מכיר כמעט את אלה ואילו אנחנו הכרנו חלק מהם כילדים. ואין היום מי שיגיד לנו למה הם היו חשובים לך או למה שמרת אותם. וכך מבינים שאפשר להעביר הלאה רק מה שנגע גם באחרים. והשאר – בא והלך ונטמע במאיה של החיים. אבא, עברו 23 שנים מאז פטירתך. הזכרנו אותך כל שנה בארוע של המועצה לשימור אתרים – בזכות אמא, והמלאכה לא הושלמה. אנחנו נשלים גם את זה ונעניק גם לך את הזיכרון שאתה ראוי לו.
כמו שלימדתם אותנו שניכם – החיים ממשיכים. כל אחד מאתנו בדרכו ואנחנו מקווים שיש לנו את הכוח והחוכמה להניח בשלום ובתודה את מה שהיה ונגמר ולהמשיך בהערכה ואמונה את זרם החיים. השארתם פער גדול שצריך ללמוד לחיות אתו כשאנחנו זוכרים ולא שוכחים את הציווי "תהיו תמיד ביחד". עכשו גם אתם ביחד, הורינו היקרים. היו שלום והשגיחו עלינו מלמעלה.
דפנה