מצאתי בין הניירות וחשבתי שלא כדאי שיילך לאיבוד… עוד מבט אוהב.
דברים שאמרה דפנה ביום ההולדת ה-70 של שרה – במסיבת הפתעה – פברואר 1988
(נדחה מה-15.1.1988)
תסכימו אתי שאין חילוקי דעות על כך שלשרה מגיעה חגיגה אמיתית פעם ב-70 שנה, אחרי שכל השנים תמיד היא זו שעורכת לכולם חגיגות.
בהזדמנות זו אנו רוצים לומר כמה מילים לה, ולכל האנשים שהתאספו כאן לחגוג אתנו את המאורע.
כל אחד מכיר את שרה מזוית אחרת: לחלק היא אמא, וחמות; לחלק – היא סבתא; לחלק היא אחות, לאבא – היא אשתו, לחלק היא "הקרובה מחיפה" ולחלק – פשוט חברה. אבל לכולם – שרה היא אגדה.
קודם כל – חברה'מנית, תמיד במצב רוח טוב, תמיד נמרצת, תמיד מרכז הענינים. שולטת בכול. עם ראש צעיר ונפש צעירה. תנו לה 30 איש לארוחה – היא תפרח. עוד חג – וצהרים לעוד 40 – יופי! רק תבואו. ההתרגשות האמיתית שלה מתחילה קודם, בזמן ההכנות. היא נהנית לעבוד!
שרה תמיד מוכנה לעזור. בסדר העדיפויות שלה – היא לגבי עצמה תמיד במקום נמוך. אבל לאחרים – תמיד תמצא זמן. הרשו לה להיכנס הביתה עם סמרטוט – ומיד מבצע הניקיון בעיצומו. ובסופו – היא האדם המאושר בעולם: היא הביאה תועלת . היא יצרה משהו. היא הקלה על מישהו – והעיקר – הכל נקי.
הבית הזה – יחד עם אבא לני – פתמיד פתוח לכל אורח. לעולם החדשים, ל"קרובים של…", תמיד ימצאו בו אוזן קשבת.
גם אנחנו גדלנו כאן על פףי השקפת העולןם של שרה ולני, בבית חם ותומך ופעיל מאוד.
במה האמינה אמא?
קודם כל: "קשר בין האחים". זה היה המוטואותו קיבלנו לארוחות 3 פעמים ביום, 7 ימים בשבוע. לעולם לא נדע אם הקשרים היפים שיש בינינו היו מתגבשים גם ללא הטפטוף המתמיד של אמא. בכל אופן – היא הצליחה.
"הכל בראש" – הוא מוטו אחר של שרה. כל חיינו, כל מה שקורה לנו, כל מצב רוחנו, תלוי בנו ואיך אנחנו מתסכלים על הדברים. מי שלא מאמין – שינסה . "הכל בראש". זה עובד!
"העיקר הארגון" – איך משתלטים על סדר יום כזה? על לחץ בעבודה, על הופעות בקונצרטים יחד עם גידול 4 ילדים ומשרה מלאה בהוראה? הסוד של שרה: כל יום לחשוב רק על מה שיש היום. כל דבר בתורו. וכך היא מוצאת זמן גם לדון בבעיות העולם, בפוליטיקה הישראלית, ובכל ענייני דיומא.
יש דברים שהיא לא אמרה, אבל עשתה. והבוקר, כשהתיישבתי לחשוב מה אגיד היום – גיליתי פתרום שד"כולנו מאותו הכפר". כל עובדה ששרה לקחה על עצמה – לקחה בראצינות, עד הסוף, בלי חשבון, בלי שעות, והסתדרה עם הכל. תמיד נתנה מעל ומעבר.
את האהבה למוסיקה בודאי ירשנו ממנה. וזו מתנה שנותנת הרבה הרבה שמחה. ואם מדובר בשמחה – אז הבית הזה, בניצוחם של שרה ולני היא בית שפך לשם דבר.
הדור שיצא ממנו – יודע להעריך אותו, והדור הבא – דור הנכדים – גם הוא גדל על הערך של "חיפה". לגבי הרבה נכדים "חיפה" פירושו הבידת הזה. אין נכד שלא שמח לבוא הנה. הם יוצאים מפה צמדים צמדים של בני דודים שהופכים לחברים.
אבל לחיפה לא רק מגיעים. גם חיפה מגיעה. מוטת השליטה של שרה משתרעת מקצה הארץ ועד קציה, ומתרחבת אפילו אל ארצות שמעבר לים. התקשורת עובדת לרק בין חיפה ותל אביב באופן אינטנסיבי – אלא אפילו המרכז התקשורתי בין הבתים בתל אביב נשלט דרך שרה בחיפה: "למה לא תלכי לכרמל היום? ביא בבית. מחר היא יוצאת, וכו'". עכשו – נפתח סניף גם בנצרת, ואולי זה פתח לשלום ישראלי ערבי. גם צה"ל נכנס לרשת לאחרומנה, עם גיוס הנכדות לצבא. שיחות לבביות התפתחו בין המפקדים של קרן ומימי ובין הסבתאע. שמצלצלת ב-12 בלילה לדעת מה נשמע. ואולי לשמוע קצת רכיןות… בהתחלה המפקדים מאוד נבהלו – "מה קרהכ"? הם אמרו בבהלה. אך מיד תפסו את "הראש" של סבתא של קרן או סבתא של מימי וגם שם היא כבר הפכה לאגדה.
וכך – מיום ליום ומשנה לשנה, היא מגיעה לגיל 70. נראית כמו בת 560 מקסימום, קופצת על חבר עם הנכדים הקטנים, משוחחת ומתעניינת עם הכדים הגדולים, מפקדת בשלט רחוק על כולם, מתכננת את רוקטובר 1989, חושבת שיודעת ה כ ל – ו"אוכלת אותה בגדול". פה, היום ועכשיו. גם לנו מותר פעם לנצח: הרבה מזל טוב ו"עד 120".
